תאונת דרכים קטלנית בישראל: האם חובה לכלוא את האחראי לתאונה?

מדי שנה מגישה התביעה בישראל מאות תיקי אישום נגד נהגים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות. מדובר במאות טרגדיות – גם למשפחות הנספים וגם לנהגים שבאשמתם קרו התאונות. ברוב המקרים האחראים נשלחים לכלא. אך האם ניתן להעניש אחרת? להלן התשובה.

מה קובעת הפסיקה

ברוב המקרים, גזר דין מרשיע מוביל לעונש של מאסר בפועל. על בסיס תקדימים מבתי המשפט המחוזיים ופסיקת בית המשפט העליון, נהג שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים נידון בדרך כלל לתקופת מאסר. משך העונש הממוצע כיום הוא כ-18 חודשים.

רק במקרים חריגים מצליחים עורכי דין להשיג החלפה של מאסר בפועל בעבודות שירות. עם זאת, הדבר אפשרי בעיקר במסגרת הסדר טיעון עם התביעה, כאשר בחקירה מתגלים פגמים משמעותיים או קשיים בראיות.

יחד עם זאת, גם תובעים וגם שופטים מבינים היטב שכליאת נהגים כאלה אינה מביאה תועלת ממשית לחברה. מאסרו של אדם, בפני עצמו, אינו מפחית את מספר התאונות הקטלניות. אך הפסיקה הקיימת מחייבת את השופטים להטיל בדיוק עונש זה.

טרגדיה מקרית

ברוב המקרים הללו מדובר באזרחים שומרי חוק, נטולי עבר פלילי, שלא ביצעו בעברם עבירות תנועה חריגות. למרבה הצער, איש מאיתנו אינו חסין מלהיות מעורב בתאונה טרגית. חוסר ריכוז של שבריר שנייה עלול להוביל לתוצאות בלתי הפיכות. הדבר עלול לקרות לכל אחד – לנהג מכל מקצוע ומכל שכבה חברתית: תובע, שופט, עורך דין, שוטר או רופא.

אין נהג שיושב מאחורי ההגה בכוונה לגרום למותו של אדם. אינני מתכוון לעבריינים מועדים המפרים את החוק באופן שיטתי, ואינני מתכוון לנהגים שנהגו בהשפעת אלכוהול או סמים, וגם לא לאלה שנהגו במהירות מופרזת ביודעין ובאופן חוזר ונשנה. מעשיהם של אלה מחייבים הערכה משפטית שונה בתכלית ועונש חמור.

הכוונה היא למקרים שבהם הטרגדיה נגרמה כתוצאה מטעות של רגע או מאיבוד ריכוז קצר. שבריר השנייה הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר כדי לבלום בזמן, להבחין בהולך רגל, להעריך נכון את המצב בכביש או לתת זכות קדימה. נהג אינו רובוט. אם מישהו יטען שברגע שהוא יושב מאחורי ההגה הוא מתנתק לחלוטין מכל מחשבה חיצונית ומתרכז אך ורק בכביש – אני לא אאמין לו לעולם.

אין ספק שמחירה של טעות כזו נורא – חיי אדם, אבל כבד ובלתי הפיך למשפחת הנספה, וטראומה נפשית כבדה מאוד לנהג עצמו, שנושא לרוב את הנטל הזה עד סוף חייו.

מאסר שאינו מועיל לחברה

עולה שאלה הגיונית (ולא רק אחת): האם יש הכרח לכלוא אדם כזה לתקופה של שנה ומעלה? מה בדיוק תרוויח החברה מכליאת האחראי? והאם נהג כזה מהווה סיכון של ממש לאחר שכבר נשלל ממנו רישיון הנהיגה? הוא ירצה בכלא בפועל כשבעה עד שמונה חודשים, לאחר הפחתת שליש מהעונש, על חשבון המדינה, ובמהלך תקופה זו יימצא בין פושעים פליליים. מי בדיוק מרוויח מכך, ומה?

לדעתי, מועיל בהרבה יהיה להפנות אדם כזה לתקופה ממושכת של עבודות שירות – למשל, במרכזי שיקום, שבהם יוכל לסייע בהתנדבות לנפגעי תאונות דרכים, לטפל באנשים עם פציעות קשות ולהביא תועלת ממשית לחברה.

יש לציין כי מינואר 2019 נכנס לתוקף תיקון לחוק העונשין, שהעלה את תקופת עבודות השירות המקסימלית משישה לתשעה חודשים. במילים אחרות, גם כיום ניתן להמיר עונש של תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות.

הפתרון – שינוי חקיקה

לדעתי, המחוקק שלנו יכול לשקול הארכה נוספת של תקופת עבודות השירות המקסימלית, לדוגמה לתקופה של 12 עד 18 חודשים. הדבר יאפשר במקרים רבים להמיר מאסר בעבודה לתועלת הציבור, מבלי לפגוע באפקט העונשי והחינוכי המשמעותי. כן, אני חושב כסניגור. רבים, קרוב לוודאי, לא יסכימו איתי. אך גם המתנגדים אינם חסינים מכך שיום אחד הם עצמם יהיו מעורבים בטרגדיה כזו.

במהלך שנות עיסוקי בתיקי תאונות דרכים קטלניות, נוכחתי לא פעם שרבים מהתובעים והשופטים מבינים בתוך תוכם את החומרה המופרזת שבמאסר חובה במקרים כאלה. אולם הם כבולים לתקדימי בית המשפט העליון ולמדיניות הענישה הנוהגת.

עד אז, כל נהג, ללא קשר למקצועו, גילו, מצבו המשפחתי או מעמדו החברתי, נותר מועמד פוטנציאלי לכך שבעקבות טעות טרגית אחת הוא ימצא את עצמו מאחורי סוריג ובריח.

היו זהירים בנהיגה. שמרו על עצמכם ועל הסובבים אתכם! שלכם, עו"ד יורי ברנט