היכרות ראשונה עם זיבר MK2. דעה פרטית של מכונאי רוסי
כאשר מתקשרים לנציגות של זיבר אפשר לשמוע את הדברים הבאים: "שלום, אנו מאוד שמחים שאתם משתמשים ברכב מתוצרת החברה שלנו, דגם זה נבנה עבור צבא ישראל, תפקידיו כוללים מהירות הגעה ליעד, ביצוע משימה ובאותו הקצב הסתלקות מהזירה". אך השאלה – כיצד לתקן אותו ואיפה למצוא חלקי חילוף – נותרה ללא מענה. לכן מכונאי פשוט ממוסך בעומקי רוסיה אשר נפגש לראשונה עם זיבר MK2, הפשיל שרוולים ולקח את העניינים לידיו, ובדרך הוא גילה פרטים מעניינים רבים בנוגע לרכב צבאי האהוב עלינו.
אנו מיידעים מראש שזו לא סקירה כשלעצמה, אלא אוסף רשמים של מכונאי רוסי. הוא לא טוען שהוא האמת הנשגבת. אבל מבט מקצועי על זיבר MK2 לא יזיק. אחרי הכל, ישנם אנשים שרגילים לנהוג בו לא רק בצבא, אך גם בחיי היומיום. נספר בפירוט. כל הציטוטים נמצאים במרכאות.
נצא לדרך!
ההיכרות הראשונה נערכה כפי שראוי, במוסך, לשם הרכב הגיע לצורך תחזוקה. איך התרחש שזיבר הישראלי הגיע עד רוסיה – תעלומה אפופה במסתורין. המותג הנדיר ברוסיה, לפי דעתו של גיבורינו, יישאר נדיר – מספיק רק להסתכל על המחיר. אבל עבודה זו עבודה. אם באו – צריך לברר. ראשית כל הבעל של זיבר סיפר שלרכב שורשים צבאיים גרידא, אפילו בשם עצמו טמון אזכור למסורת צבאית שלא מקובל לדבר עליה, אך כולם מודעים לה (אם זו האמת או לא כדאי לשאול את עידו כהן – בעל החברה שמייצרת את זיבר). הרכב מיועד לנהיגה בשטחים פתוחים, בהרים, על חול, על אבנים ולא על כבישים. בוודאי, אפשר על כבישים, אך זה מסוכן – הבלימה לא מספיק טובה: עם בעיה זו הוא פנה למוסך הרוסי.
הדבר הראשון שעלה בדעתו של המכונאי בעת מבט על העגלה הממונעת – "תוצרת עצמית, אשכרה, תוצרת עצמית"... אולם שפע חריטות בלייזר על לוחות מתכת ומדבקות עם השם Zibar לא נתנו סיבה להטיל ספק בכך שהדגם יוצר לא בגראז' של מישהו, ובעת אבחון מעמיק יותר התברר כי המבנה דווקא פותח, ולא "הודבק צ'יק צ'ק תוך כדי אילתור". עם זאת, איכות הריתוך הינה רחוקה מרצויה, והצביעה – "נוראית למען האמת", החומרים – פשוטים ביותר.
מטבע הדברים, המכונאי המקצועי שלנו היה מאוד מעוניין ללמוד על יכולת התחזוקה של הרכב ואמינות המבנה. והוא עשה זאת. איך? נספר בהמשך. אך ראשית, נספר על התרשמויותיו לגבי הארגונומיה, אם בכלל אפשר להשתמש במושג כזה ביחס לסוג רכבים הנדון. נשווה עם האמר H1. אצלנו בישראל, למעשה, כך גם לעתים מכנים אותו – ההאמר היהודי. למרות שבגדול מדובר ברכבים שונים לחלוטין, שאותם מקשרים אך ורק שימוש צבאי וחלקים מאת General Motors.
נתחיל את הבחינה
דלתות
הדלת – ובכן, כמו דלת, על פי המכונאי זה יותר "שער לחצר המרותך מצינור מרובע עם לוח שהוברג מבחוץ". ניתן לקרוא לזה דלת אך ורק מפני שהיא פותחת את הגישה לתא הנוסעים. המכונאי התלהב כמו ילד – אצלו "הדלת למרתף של המוסך עשויה בדיוק מאותו ריבוע". הריפוד נעדר בתכלית, במקומו – מודבקת שכבת בידוד רעש בעובי 4 מ"מ, ואפילו פה הוא חשד שזה שדרוג מהבעל. מנעול? – לא, "יותר כמו בריח" – מעין סימביוזה בין ידית סטנדרטית של ג'יפ רנגלר ובריח ביתי קלאסי. הצירים – גם מאת רנגלר. שום נעילות ומנעולים מרכזיים – לזה יש דווקא יתרון – הרכב לא ייסגר באופן פתאומי וילכוד בפנים את הבעלים באמצע המדבר, דבר שאי-אפשר להגיד על האמר H1.
תא הנוסעים
הרושם הראשוני – מרווח מדהים ו"חוסר הרצון להפוך לאצבעונית". בניגוד להאמר היכן אתה מרגיש דחיסות ודוחק בנאליים. מעניין איך חיילים אמריקאים חמושים וגדושים בציוד מצליחים להתמקם שם… דרך אגב, זיבר MK2 מאפשר לסובב את ההגה באופן אקטיבי ללא כל נזק למרפק השמאלי, במה חוטא האמר H1.
ראות
את הרושם מהחלונות יש לצטט במלואו: "זה בול UAZ 3151 הרוסי, בוודאות מישהו מהמעצבים היה בעל של מכונת שטח זו תוצרת החבר'ה מאוליאנובסק או שירת בצבא הרוסי". משעשע, אבל זו בהחלט עלולה להיות האמת, הרי עוד ויסוצקי שר שעם ישראל הוא "...רבע מאנשינו לשעבר". בכל הנוגע לראות, כאן יש להבין בבירור לאיזו מטרה אתם רוכשים את זיבר MK2. זה לא מכונית יומיומית לדוחף בפקקים ותמרון ברחובות צרים. במקום בו הזיבר אמור להיות מנוצל צריך להסתכל רק קדימה ורק על מנת לקבוע את מסלול התנועה. אולם בעת השוואה עם דגמים דומים אחרים, הראות בזיבר פשוט מצוינת.
דשבורד ומושבים
לוח המחוונים – מתכת צבועה ושעונים אנלוגיים ותיקים וחביבים, ואין טעם לבוא בטענות – צבא הוא צבא בכל מקום. אבל המושבים בזיבר MK2 – ללא תלונות – נוחים ספורטיביים בעלי חגורות בטיחות שלוש נקודות שיחזיקו בבטחה את הנהג והנוסעים בשטח חסר רחמים, ומסעות כאלו ה"לוחם" שלנו מסוגל להרשות לעצמו ללא אף בעיה, בניגוד ל"מתחרה"...
מזגן
נצטט את בעל הרכב: "במצב מקסימלי הכל מכוסה כפור לבן, מפרטי תא נוסעים ועד לקו השיער של כל מי שנמצא בתוכו, ואין פלא – בישראל יש חתיכת מזג אוויר". פרט מעניין – הרדיאטור של מערכת המיזוג ממקום מאחורי הקבינה באופן אופקי. בתא המנוע לא הספיק לו מקום והוא נאלץ לנדוד, וזה לא בהכרח רע – יהיה מאוד קשה לפגוע בו במדבר. במצב אידיאלי כדאי בנוסף לשלוח לשם את הרדיאטור של מערכת הקירור, אך כפי שאמר המכונאי שלנו "הישראלים החליטו אחרת, למה – אין לי מושג, בטח יודעים משהו שאני לא".
חימום תא הנוסעים
אם להיות כנים, מאוד גרוע. מובן מאליו שהאקלים בישראל הוא אחר, ולא באמת נדרש אצלנו לחמם את תא הנוסעים. ובכל אופן, בעונה קרה כלל לא יזיק… ברור, בתא הנוסעים של זיבר MK2 חם יותר ביחס לסביבה, אולם פילוג זרמי האוויר – נצטט: "לא קיים, כלומר, הוא כן קיים, אבל אפשר ללא היסוס לתלוש את הראש והידיים ל"מהנדס" במרכאות כפולות, הרי רק הוא לבד יודע מאיפה ולאן הוא נושב". הניסיון לאתר מיד את המקום ממנו מסופק האוויר לשמשה הקדמית לא ייגמר בהצלחה. יתר על כן, השמשה מתכסה באדים, מופיע הצורך להתיז נוזל דוחה אדים על כל החלונות לפני כל נסיעה… המכונאי שלנו שם לב שהבעל של זיבר תמיד נושא איתו את המלאי הנדרש של כימיקלים.
תוכן פנימי
מנועים ושאסי. אמינים. אין שום תלונות. שאסי 2500 על סרנים חיים בעלי 8 פינים, תיבת 3 הילוכים אוטומטית ומנוע V8 בנפח 6,2 ליטר מבית GM – מאת דגם Camaro, כן, דווקא קמארו, לא האמר ולא אסקלייד. מהירות מרבית רשמית של 200 ק"מ – מציאותית למדי, על פי דברי בעל הרכב, אך לעצור את הזיבר לאחר זינוק כזה – משימה די מאתגרת – בעצם עם נושא זה הבעל פנה למוסך. סביר להניח שבמדבר אין באמת צורך לבלום, אבל כאשר אתה נוסע בכביש מהיר על "מכבשים" בגודל 40 אינץ' (בגרסאות מסוימות 43 אינץ') ועוד עם סרנים חיים – לעצירת המפלצת הזאת מוצעים בלמים של טנדר כבד רגיל בסטוק מוחלט… דמיינתם?
מערכת הבלמים – חלשה מאוד, הדוושה "תקועה כמו יתד", כפי שהתבטא הבעלים. לאחר האבחון התברר כי בשל שימוש נדיר הוחמצו הפינים של כל הקליפרים. ומגבר ואקום הסטנדרטי אינו מתמודד ביעילות רבה במיוחד עם המשימה. המכונאי שלנו הציע לפתור את הבעיה פרה-פרה – קודם כל להתקין בלמי משאבת ואקום SSBC על מנת להפחית את המאמץ המופעל על דוושת הבלם. הוחלפו חלק מהפינים בקליפרים, השאר עברו ניקוי ושימון, כמו כן הוסרה ה"זכוכית" מהקליפרים בעזרת כרסומת. הותקנה משאבת וואקום נוספת להגברת הבלמים והרכב נמסר לבעל לנסיעת מבחן. ובהאתם לתוצאות יתברר – האם נדרש שדרוג נוסף של מערכת הבלמים או שתוכנית המינימום מספיקה. אגב, עבור זיבר שלנו מתאימות באופן מושלם ערכות תיקון קליפרים מאת שברולט סילברדו.
חלקי חילוף
חלקי חילוף עבור זיבר MK2 – איתם הכל פשוט, ובו בזמן, לא כל כך. כל החלקים בהם השתמשו להרכבת הרכב אינם מיוצרים באופן בלעדי – אלו חלקים סטנדרטיים אשר נלקחו מרכבים אמריקאיים, בעיקר של GM. מאחר והרכב אינו מיוצר באופן אינדיבידואלי, לייצור כל אצווה משתמשים באותם החלקים. כאן היתרונות מסתיימים, מפני שאילו חלקים נמצאים באיזו אצווה – אף אחד לא ייספר לכם… לכן המכונאי שלנו קיבל החלטה להוריד את החלק ולחפש זהה, למרבה המזל כל החלקים – אך ורק מאת רכבים אמריקאיים סדרתיים. אנו יכולים רק להמליץ לפנות בנוגע לתחזוקה ותיקון של זיבר MK2 אל מרכזי שירות ייעודיים של "השלישייה האמריקאית הגדולה" – אז לא תצטרכו לחפש זמן רב את החלקים הדרושים, המומחים במרכז באפס יד יאתרו אנלוג, ומה שחשוב לא פחות, רוב מרכיבי השאסי 100% יהיו במלאי.
מסקנות
במידה ואתם הולכים לנסוע עם הזיבר על הכביש, כפי שעושים רוב בעלי האמר H1, תצטרכו להקדיש זמן רב לבעיות הדורשות תיקון. אולם אם הרכב נרכש בשביל טיולי שטח ונסיעות צייד – כדאי לשקול מספר שדרוגים ושינויים, בעיקר בנוגע לגל ההגה ושאר מנגנון ההיגוי.
אמינות המבנה של זיבר MK2, לדבר המכונאי שלנו, היא "מרקיעה שחקים", הגישה כמעט לכל המרכיבים וההתקנים "מצוינת פלוס", תיקונים בתנאי שטח "בכלל בלי בעיה". מבחינת זמינות חלקים זיבר MK2 נותן בראש להאמר H1, שעבורו תצטרכו להמתין מינימום שבועיים עד שחלקי שאסי יגיעו מארה"ב. שיפוץ מרכב – "אפילו מתחיל יסתדר", אותו הדבר לגבי הצבע – "פשוט צובעים עם ספריי, וסביר להניח שזה יעלה על איכות הצביעה של היצרן".
הרושם הסופי
זיבר MK2 – רכב מעניין ואמין, אך בעל ספקטרום ייעודי צר מאוד. אמנם, בפלג הזה הוא טוב במיוחד! בחיי היומיום רכב כזה, ככל הנראה, רק הולך ליצור יותר קשיים במקום לפתור אותם. אבל בהחלט ימצאו מעריצים שיצאו איתו אפילו למאפייה!
