- אולגה קוקורינה
- תרגום יבגני גולוב
- Ru
מיצובישי גאלאנט. "הב.מ.וו היפני", "הכריש" ו"השמיני"
ישנן מכוניות המתקיימות "מחוץ למסגרת הזמן", לפי חוקים משלהן, מבלי לציית למגמה הכללית. הסטטוס האייקוני נותן להן את הזכות להתעלם מדעת הרוב. לגיבור-על אמור להיות מראה אקספרסיבי ואופי חזק. וכך הוא מיצובישי גאלאנט – "הב.מ.וו היפני", "הכריש" ו"השמיני".
את שני הכינויים הראשונים מיצובישי גאלאנט קיבל בזכות המראה והתנהגות הכביש שלו. מדובר על גרסת דור שמיני, שיוצרה בין השנים 1996 – 2003, והפכה את הדגם לאייקוני. בסקירה נדבר בעיקר עליה.
מחברת המאמר היא הבעלים המאושרת של מיצובישי גאלאנט שנת 1997. ברמת הגימור VR-G הרכב מצויד במנוע 4G93 הזרקה ישירה GDI (נפח 1,8 ליטר, 150 כ"ס), בתיבת הילוכים אוטומטית "טיפטרוניק" עם מצב ידני והנעה כפולה קבועה. הרכב שנרכש לפני 16 שנה כתוצאה מאהבה ממבט ראשון, כבר הספיק לעבור 97 אלף קילומטרים עד אותו רגע. ולאורך כל השנים (!!!) גאלאנט שירת בנאמנות והצדיק את הסלוגן "מיצובישי. האמין".
סיפורו של הסמוראי
הייצור של מיצובישי גאלאנט החל בשנת 1969, לאורך כל תקופת קיומו הוא החליף 9 דורות. האחרון יצא די מגוחך ומנותק מקודמיו, שבסופו של דבר הוא שם קץ לסדרה כולה. לכך גם "תרמו" הקרוסאוברים שהחלו לטפס למקומות הראשונים בכל דירוגי הפופולריות. באופן כללי, כמות המכוניות בעלות מרכבי סדאן וסטיישן התקצרה עד כדי כך בהיצע של כל יצרניות הרכב, שבקרוב ניתן להכריז עליהן בסכנת הכחדה.
גאלאנט הוצע בעיקר במרכבי סדאן וסטיישן, היה שייך לקטגורית המימדים הבינוניים, אך היה חסר בו משהו בהשוואה לרכבים מאותו סגמנט מבית טויוטה: ההתמקדות בדרייב ובסגנון משלו המאזן בין "לא אכפת לי מה תחשבו" לבין "תתאהבו בי ממבט ראשון". הביטחון העצמי, ששידר גאלאנט מהדור ה-6 ועד ל-8 הפנטסטי, עבד ובגדול. הדגם הגלובלי הפך לאהוב ומוערץ. וכך נשאר עד היום בקרב מעריצים נאמנים.
הסיבות להתאהב
בנוסף לסגנון הנועז אך אלגנטי, שמסמל היום את הקלאסיקה, למיצובישי גאלאנט יש המון יתרונות אחרים שבלעדם לא היה הופך לכל כך מפורסם.
הסטייל, הדרייב, התנהגות הכביש והמגוון גרסאות
התנהגות הכביש הגיעה לשיאה בגרסת הדור השמיני של גאלאנט. הרכב צויד במגוון רחב במיוחד של יחידות כוח: החל ממנוע 4 צילינדרים בנפח 1,8 ליטר האמין והחסכוני בהספק 130 כ"ס ועד ל-V6 בנפח 2,5 ליטר בעל שתי טורבינות המפיק 280 כ"ס. בנוסף, היה מנוע 3 ליטר בהספק 200 כ"ס ודיזל אומלל.
למנועים שודכו תיבות הילוכים ידניות פשוטות או יצירת המופת של האמינות והאינטליגנציה, INVECS-II – תיבה אוטומטית בת 4 או 5 הילוכים עם מצב ידני השולטת בהילוכים יותר טוב מרוב הנהגים. הכל, כמובן, פותח על-ידי מיצובישי עצמה, שכן אז היו לה לא רק מעצבים מצוינים, אלא גם מהנדסים מבריקים. אבל בכל הנוגע למשווקים, לא התמזל מזלה: הם הצליחו להרוס את הדגם האגדי בגלל גרסה אחת לא מוצלחת – גרסת דור תשיעי 2003…
אפשר לדבר הרבה על התנהגות הכביש של גרסת דור שמיני, אבל נסתפק רק בכמה משפטים. מערך המתלים רב-החיבורי מלפנים ומאחור מבטיח תנועה חלקה בכניסה לפניות: גם אם תגיעו למצב שהצמיגים משמיעים צווחת חריקה, הכוס בידו של הנוסע תישאר במצב סטטי, המשקה, לעומת זאת, יישפך החוצה בגלל המהירות שבתנועה. הסדאן הגדול יחסית, באורך 4,7 מ', מציית לנהג כמו כלב טוב.
ההנעה הכפולה, היציבות והבטיחות על הכביש
באמצע שנות ה-90, גאלאנט בעל ההנעה הכפולה הוצע באירופה עם מנוע טורבו, בעוד שביפן אפילו המנועים הצנועים בנפח 1,8 ליטר צוידו בהזרקת דלק GDI, שנתפסה רק אחרי 20 שנים על-ידי יצרניות אירופאיות וקוריאניות. באותה תקופה, איכות הדלק האירופאי לא הייתה מספיק גבוהה לדעתם של היפנים, ולכן בגרסאות הייצוא הותקנו מנועים משעממים בעלי הזרקה רב-נקודתית עם הספק בינוני.
את השיק המיוחד למיצובישי גאלאנט מעניקה מערכת ההנעה הכפולה המקורית שהופכת את הנהיגה לבטיחות וצפויה בכל תנאי, בין אם זה זינוק חד על אספלט יבש, כביש מחליק, חצץ או חול. אצל המתחרים, בראש ובראשונה סובארו לגאסי, מערכת ההנעה הסימטרית לכל הגלגלים פועלת בצורה אחרת לגמרי.
לכן במצבים קשים, כל המכוניות של סובארו (לגאסי, אימפרזה, פורסטר) מתחילות להחליק בכיף, ואילו הרכבים הרציניים של מיצובישי (גאלאנט ולנסר) שומרים על מבט קדימה. אין שום החלקה יותר משני מטרים, התנועה מתבצעת רק לכיוון פניית ההגה, ולא באלכסון. הנהג צריך רק ללחוץ על דוושת הגז ולנווט את המכונית לכיוון הדרוש. ככל שהנהג מנוסה יותר, כך התנועה נעשית מהירה יותר.
הנוחות והפרקטיות
היופי, המגוון העצום של גרסאות, התנהגות הכביש והדינמיקה (הגאלאנטים הבכירים מאיצים ל-100 קמ"ש תוך 6 שניות) מלוות ביעילות! תא המטען הגדול, הרחב והעמוק של הסדאן לא פוגע בהרמוניה של קווי המתאר, והסטיישן מגיע עם קיבולת אף גבוהה יותר. בנוסף לכך, המכוניות הן נעימות מבפנים, האווירה בתוך תא הנוסעים משלבת בצורה מושלמת את הנוחות המרגיעה של המושבים עם דיוק הארגונומיה.
האמינות והעמידות
מיצובישי גאלאנט נקרא "הב.מ.וו היפני" לא רק בגלל החרטום המאיים בעל התווים החדים, אלא גם בגלל האמינות והעמידות שלו. למרות הגיל, דגמים של גאלאנט ממשיכים לנוע על כבישי העולם ולא רק החל מהדור התשיעי, אלא גם מהשמיני האגדי, השביעי ואפילו השישי!
האהבה לא מחלידה
כמובן, רק באופן מטאפורי, הרי אין מכוניות חסינות מפני קורוזיה. אבל מיצובישי גאלאנט לא יפול בקלות לבעיות מהסוג הזה, וכן קשיחות המרכב שלו היא מכובדת. מקדם הגרר של הגרסאות ה"אזרחיות" מתקרב לרכבים מימינו – 0,29. לכן, מידת ההתרגשות הנובעת מהנהיגה ב"כריש" לא פוחתת עם הזמן.
המכוניות של שנות הייצור הראשונות חצו את גיל 25, אבל קשה לקרוא להן ישנות, זהו וינטג' אמיתי. לא להתמוסס בזרם התנועה, לא להישכח 20 שנה לאחר סיום הייצור, לא לעזוב את הבמה ולאסוף אנשים בעלי טעמים דומים – כל מיצובישי גאלאנט יד 2 יכול להתמודד עם זה בקלות.
המכונית הזאת חנכה יותר מדור אחד של נהגים ומכונאים. גאלאנט השמיני זה רכב שיעלה לכם מעט, אבל תהנו הרבה מהאינטראקציה איתו. המכונית מצדיקה את שמה הנאה ("אצילית" בצרפתית) במלוא המובן! הסיפור לא נגמר כל עוד יש בעולם גאלאנטים על הכבישים.
