מייבאך: האדם והרכב. כרוניקת הגדולה
ההיסטוריה של מייבאך היא אחת מהסותרות ביותר בעולם הרכב, היא רקומה מעליות ומורדות, מרגעים של גדולה ואפלה כאחד. העולם חווה את מותו של המותג בטרם עת ואת הניסיון להחזירו לחיים, שממשיך עד היום, ממש לנגד עינינו.
האב של תעשיית הרכב העולמית
אוגוסט וילהלם מייבאך היה תלמיד ממוסד הצדקה Reutlinger Bruderhaus (בית אחווה ע"ש רוטלינגר) של הכומר גוסטב ורנר. המוסד, ככל הנראה, היה מצוין, שכן וילהלם מייבאך לא רק קיבל שם השכלה, אלא גם מקצוע מעניין שנקרא כיום עיצוב תעשייתי, הוא יכל לשרטט ולעצב מכשירים טכניים מורכבים באופן מקצועי. בשנת 1863, בהיותו עדיין ב"בית האחווה", וילהלם מייבאך התיידד עם גוטליב דיימלר, שניהל מפעל שהיה במסגרת המוסד החינוכי. דיימלר הבין במהירות שמייבאך הצעיר הוא גאון טכנולוגיה ולקח אותו תחת חסותו. שיתוף הפעולה ביניהם המשיך עד שנת 1900 ומבחינות רבות הפך לאירוע מכריע עבור תעשיית הרכב. בדואט הזה, מייבאך עסק בפיתוח ושכלול מנועים בחברות שונות, שאליהן הובא על-ידי דיימלר.
בסוף שנת 1883 דיימלר ומייבאך רשמו פטנט על המנוע הראשון שלהם, שהיה קומפקטי ועוצמתי למדי. כך נקבע הכיוון העיקרי של מייבאך – פיתוח מנועים משוכללים עוד יותר. כמה שנים לאחר מכן, על בסיס המנוע הראשון נוצר האב הקדמון של כל מנועי הבנזין המודרניים "Grandfather Clock engine". הגרסה המוקטנת של המנוע הזה מצאה את עצמה על אופניים מעץ: יום הולדת שמח לאופנוע! אז דיימלר ומייבאך המציאו את המאייד, מה שגם קבע את הכיוון הכללי להתפתחות טכנולוגית הרכב לזמן ארוך.
לאחר מכן, דיימלר ומייבאך בנו את הרכב הראשון שלהם. מבחינה כרונולוגית זהו לא הרכב הראשון לגמרי, אלא הראשון שפותח מהיסוד. כלומר, מדובר ברכב אמיתי, לא בכרכרה עם מנוע. האירוע הגרנדיוזי הזה התרחש בשנת 1889. ואי שם בערך באותה תקופה, שני האחים רויטלינגר ביצעו תגלית עוד יותר מהפכנית ולא מוערכת מספיק, שהשפיעה על ההתפתחות של האנושות כולה. כתוצאה מדיונים ארוכים, דיימלר ומייבאך הגיעו למסקנה שעדיף להשתמש בבנזין עבור מנוע בעירה פנימית, מאשר כל סוג דלק אחר. ובנזין אז נמכר בבתי מרקחת כאמצעי לניקוי בגדים.
דווקא דיימלר ומייבאך "אשמים" בכך שהאנושות עברה למכוניות הפועלות על בנזין
בשנת 1890 דיימלר יחד עם וילהללם מייבאך ומקס דוטנהופר (איש תעשייה גרמני מכובד מאוד) ייסדו את החברה Daimler-Motoren-Gesellschaft (DMG). החברה ייצרה מנועי בעירה פנימית קומפקטיים שהתאימו, כפי שהתברר, לכל סוג של כלי רכב – על היבשה, במים ואפילו באוויר. יש הטוענים שוודקא על הרעיון הזה בוסס הכוכב תלת-הקודקודי המפורסם של מרצדסם. בנוסף למנועים עצמם, החברה ניסתה לייצר רכבים עם המנועים משלה. כתוצאה מתפניות שונות בחיים, DMG נותרה לתקופה מסוימת ללא דיימלר הבכיר (בחברה כבר עבד הבן של גוטליב, פול) וללא מייבאך. אך בשנת 1894 איש התעשייה הבריטי פרדריק סימס רכש את הזכויות על המנוע החדש מאת דיימלר "Phoenix" והתעקש על כך שדיימלר ומייבאך יחזרו לעסק.
העבודה הפורייה המשותפת של שני מהנדסים גרמניים המוכשרים נמשכה, אבל לא להרבה זמן. בשנת 1900 נפטר גוטליב דיימלר ממחלת לב, אך פרי יצירתו מתקיים עד היום. ומייבאך באותה שנה העניק לעולם סוג חדש לחלוטין של רכב הנקרא מרצדס 35 PS. יום הולדת שמח למרצדס! ביוני 1902 DMG רשמה את הסימן המסחרי Mercedes.
DMG ללא דיימלר היא כבר לא אותו הדבר, לכן מייבאך ארז את השרטוטים שלו, עזב את החברה והצטרף לרוזן פרדיננד פון זפלין, שהתחנן כבר זמן רב למייבאך לעבוד על ספינות אוויר. וילהלם מייבאך ובנו קרל החלו את הפיתוח בשנת 1909 בחברת Luftfahrzeug-Motoren-GmbH, בהמשך שמה הוחלף ל-Maybach-Motorenbau GmbH (Maybach Engine Construction Company). בשנת 1916 הם פיתחו מנוע תעופתי ייחודי בהספק 160 כ"ס ואפילו הצליחו למכור כמה אלפי מנועים לפני שגרמניה הובסה במלחמת העולם הראשונה.
אחת ההשלכות של התבוסה היה איסור על גרמניה לייצר צפלינים. כתוצאה מכך, מייבאך נאלץ לעבור לייצור מנועי דיזל מהירים לתחבורה ימית ומסילתית ומנועי בנזין למכוניות. גרמניה הייתה רחוקה מלחוות תקופה של שפע, לא היו מפעלי רכב גדולים ועבור מיזמים קטנים המנועים של מייבאך היו יקרים מדי. החברה ההולנדית Spyker כבר תכננה לרכוש את המנועים, אבל מייבאך לא הסכים לתנאי המכירה והחליט להתחיל לייצר מכוניות באופן עצמאי.
Maybach Automobiles und MTU Friedrichshafen GmbH
כבר מתחילת הקריירה שלו בתור מייצר רכבים, מייבאך החליט להתמקד בייצור רכבים באיכות הגבוהה ביותר. השלב הראשון של מותג הרכב Maybach לא היה ארוך במיוחד. שני הדגמים הראשונים, W 1 ו-W 2, היו למעשה רק אבות הטיפוס. ובכל אופן, כאן נולד מייבאך! בשנת 1921 פותח מייבאך W 3, הרכב הסדרתי הראשון עם מנוע 6 צילינדרים טורי, המפיק 70 כ"ס. הגדם הוצג בתצוגת הרכב בברלין בשנת 1921. אחרי W 3 הגיע W 5 בשנת 1927. ב-1930 הופיע הדגם W 6 ומייבאך Zeppelin Tour DS 7 ו-Zeppelin Tour DS 8 המפורסמים. מייבאך זפלין, רכב באורך כמעט 4 מטר השוקל שלושה טון, היה עד כדי כך כבד שבגרמניה נדרש רישיון מיוחד בשבילו. הספק המנוע הוא מכובד אפילו בסטנדרטים של ימינו – 200 כ"ס. רכבי מייבאך לא רק היו מצוינים לתקופתם, אלא גם נהנו מהצלחה אמיתית, שהרי הם היו זולים בהשוואה לדגמים מקבילים של מותגים אחרים ולא הפסידו להם משום בחינה.
עד סוף שנת 1940 יצא מגוון רחב של גרסאות של W 5, מייבאך טור DSH ודגמי SW. אבל הכל קרה כבר ללא וילהלם שנפטר בשנת 1929. למרות התרומה העצומה להתפתחות תעשיית הרכב והיכולת לעצב את הרכבים הטובים ביותר לתקופה, העיקר עבור וילהלם מייבאך הייתה היכולת ליצור. בהיותו המדען המטורף הקלאסי של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, מייבאך היה צנוע במיוחד, מעולם לא היה לו רכב משלו, הוא העדיף תחבורה ציבורית או הליכה ברגל.
וילהלם מייבאך היה צנוע במיוחד, מעולם לא היה לו רכב משלו, הוא העדיף תחבורה ציבורית או הליכה ברגל
לאחר עלייתם לשלטון של הפשיסטים בגרמניה, מפעל הרכב הוסב לייצור מנועים לטנקים ולרכבים צבאיים. זוהי הייתה תקופה אפלה מאוד בהיסטוריה של המותג. אחד מבניו של וילהלם, קרל מייבאך, היה נחשב חבר של היטלר עצמו, מאמינים שזוהי הסיבה לכך שהחברה קיבלה מונופול כמעט מלא על ייצור מנועים לציוד צבאי. בנו השני של וילהלם מייבאך, אדולף, נרצח כאדם עם "פגם" מפני שסבל מסכיזופרניה מהילדות.
בשנת 1945 הטייסים האמריקאיים הפציצו את המפעל של מייבאך. קרל מייבאך נעצר ועבד לטובת הצבא הצרפתי עד שנת 1952 ב-Laboratoire de recherches balistiques et aéro-Dynamiques בורונה, שם פיתח מנועים לטנקים. לאחר תבוסתה של גרמניה בפעם השנייה, ייצור המכוניות במפעל Maybach Automobiles לא התחדש. המפעל ייצר מנועי דיזל.
בתחילת שנות ה-60, תאגיד Daimler-Benz רכש את החברה ושינה את שמה ל-MTU Friedrichshafen GmbH. במפעל המשיכו לפתח ולייצר מנועים עבור Daimler-Benz. לאמיתו של דבר, מייבאך גם ייצר מכוניות, אך רק סדרות מיוחדות, W108 ו-W116 שהורכבו באופן ידני, וכמובן, היו שייכים למותג מרצדס. MTU קיימת עד היום ועוסקת בערך באותו הדבר, אבל כבר בהרכב של רולס-רויס ואינה קשורה בשום אופן למייבאך.
Maybach-Manufaktur
רכבי טרום-מלחמה של מייבאך, במיוחד זפלין העצום הן מכוניות רטרו קלאסיות. מותגים כאלה לעולם לא מתים עד הסוף, היצרניות משתדלות מדי פעם להפיח בהם חיים. כך זה קרה עם המותג מייבאך. בשנת 2000 Daimler-Benz ו-Daimler Chrysler (היום Daimler AG) הכריזו על כך שהחל משנת 2002 מותג הרכב מייבאך חוזר. לכך קדמה הצגתו של מייבאך הקונספטואלי על-ידי מרצדס-בנץ בתצוגת הרכב בטוקיו בשנת 1997.
דגמי הסדאן היוקרתיים של מייבאך יוצרו בין השנים 2002 – 2012 במפעל Maybach-Manufaktur שהיה חלק מחטיבת Mercedes-Benz Cars ב-Daimler Group. במהלך עשר שנים החברה הוציאה סדרה של מכוניות יוצאות מן הכלל (המספרים הם אורך המרכב בדצימטרים):
- Maybach 57
- Maybach 62
- Maybach 57 S
- Maybach 62 S
- Maybach 57 Zeppelin
- Maybach 62 Zeppelin
- Maybach 62 S Coupé
- Maybach 62 S Landaulet
- Maybach Exelero (концепт).
הדגמים החדשים של מייבאך התבססו על השאסי של מרצדס S-קלאס מסדרת 140, שיוצר בין השנים 1991 – 1998. מייבאך הייתה אמורה לאפשר למרצדס להתחרות עם רולס-רויס ובנטלי. אבל זה לא קרה. הפרויקט לא זכה להצלחה מסחרית. מסיבה כלשהי המכונית לא נמכרו טוב והיצרנית לא רק שלא הרוויחה כלום מהדגמים היקרים, אלא אפילו הפסידה.
מייבאך חדל להתקיים בתור מותג נפרד בשנת 2012
בין החסרונות של מייבאך ציינו את השאסי המיושן מאת S-קלאס ואת הקונספט עצמו של רכב פרימיום המבוסס על שאסי של מכונית רגילה, גם אם זה מרצדס. הדבר לא השתקף באופן חיובי על הדינמיקה. יותר מכך, מייבאך לא מוצב בתור רכב לנהיגה מפוארת, אלא כרכב לישיבה מפוארת מאחור, ובשנות ה-2000 זה היה פחות רלוונטי. בניסיון לשמור על המותג, Daimler AG הציעה לפתח דגמי מייבאך חדשים יחד עם אסטון מרטין. אך גם פה הם חוו כישלון. כתוצאה מכך, מייבאך חדל להתקיים בתור מותג נפרד בשנת 2012.
Mercedes-Maybach
בשנת 2014 דיימלר הכריזה על תחיית השם מייבאך בתור תת-מותג של מרצדס-בנץ S-קלאס (W222), אולם גם קרוב לתת המותג Mercedes-AMG. בעזרת המייבאך החדש, מרצדס הביעה את כוונתה להתחרות מול בנטלי מולסן, רולס רויס פאנטום, בנטלי פליינג ספור ורולס רויס גוסט המפוארות. עד כה שוחררו הדגמים הבאים מאת מייבאך:
- Mercedes-Maybach S600
- Mercedes-Maybach S500
- Mercedes-Maybach S600 Pullman
- Mercedes-Maybach S 650 Cabriolet
- Mercedes-Maybach S550
- Mercedes-Maybach S650
- Mercedes-Maybach G 650 Landaulet
- Mercedes-Maybach GLS600.
הם נראים סולידיים במיוחד, כמו מרצדס S 550 או S 560, לכן אוהבים להשתמש בהם, עם כמה שכלולים, בתור מכוניות רשמיות לראשי תאגידים גדולים, מאפיונרים, דיקטטורים ממדינות עולם שלישי ופשוט אנשים עשירים ומפורסמים. או שהם נראים ממש על-טבעיים, יפים ומאוד אגרסיביים, כמו Mercedes-Maybach 6 ו-Mercedes-Maybach 6 Cabriolet. או שהם מעוררים אסוציאציה מיליטריסטית, אם להסתכל על G 650 Landaulet למשל. מייבאכים מגיעים אפילו בצורה של קרוסאוברים אולטרה-יקרים נוצצים, כמו Mercedes-Maybach GLS 600. בשנת 2021 מייבאך הופיע בתור הקונספט החשמלי Mercedes-Maybach Concept EQS. אבל בכל אחת מהגרסאות שלו, המייבאך המודרני מאת Mercedes-Maybach הוא שיא הפאר, רכבים מאסיביים, מתקדמים טכנולוגית ונוחים להפליא. אפשר רק לקוות שהמייסד אוגוסט וילהלם מייבאך לא היה מתאכזב מתחיית המותג כעבור כל-כך הרבה שנים.
