- אולגה קוקורינה
- תרגום פינקלשטיין קובי
- Ru En Fr
דאצ'יה דאסטר: כבר לא רכב איכרים
הדור הראשון של קרוסאובר דאצ'יה דאסטר היה פופולרי מאוד. פשטות, עבירות ומחיר היו נקודות החוזק שלו. המכונית מהדור השני שמרה על כל היתרונות של קודמה ואיבדה את חסרונותיה.
כמעט חתיך
דאסטר הראשון לא בלט ביופיו ובכל פעם שנתקלתי במכונית הזאת, חשבתי לעצמי: "מי קנה אותך?" דגם החדש אינו גורם למחשבות כאלה. הוא דומה לקודם אבל באותו הזמן נראה כמו שטוף ומסורק. הפרופורציות זהות, סוג של איש כפרי חזק עם ידיים עבות וצוואר של שור, אבל הבחור כבר לא במעיל פשוט, אלא בז'קט טוב, השיער מסודר לא עם מגרפה, אלא במספרה. אבל בפנים הם דומים: תפור בתקיפות, ולא משולל בכוח וסיבולת. העובדה שהגיבור שלנו לא איבד את יכולתו מעיד מרווח גחון. אובייקטיבית: הגיאומטריה טובה לכיבוש שטח, זווית הכניסה ומרווח גחון זהים, 30 מעלות ו- 210 מ"מ, זווית היציאה קטנה מעט: 33 במקום 36. וזה לא קריטי!
באשר לכוח, עכשיו זה יותר, מנוע חדש: מתחת למכסה המנוע של דאסטר נמצא מנוע טורבו חדש של 1.3 ליטר. משקל המכונית גדל מעט, אם נשווה עם Duster של הדור הראשון (לקחת את הגרסה עם מנוע 1.6 ליטר - במקרה זה ההבדל הוא 114 ק"ג), אבל הספק המנוע עכשיו לא 114 אלא 150 כ“ס! הדבר בא לידי ביטוי בנתוני היצרן: האצה ל-100 קמ"ש ירדה מ-12 שניות ל- 10.6 ובתחושות. החדש הוא די מהיר. אם נשווה עם דאסטר בעיצוב מחודש בו היה מנוע טורבו של 1.2 ליטר, אבל הספקו היה צנוע: 125 כ“ס.
בואו נלך מסביב למכונית. גודלה כמעט ואינו שונה מקודמו, וזה טוב. ממדיו של דאסטר אופטימליים אוניברסלית: בעיר הוא אינו מגושם ובכביש הוא יציב. אורך המרכב הוא 4341 מ"מ (הראשון היה 4315 מ"מ), רוחב - 1804 מ"מ (1822 מ"מ), הגובה כאן ירד מעט מ- 1695 ל- 1682 מ"מ.
בכמה המכונית הפכה ליפה יותר, אתה יכול לשפוט בעצמך, זה סובייקטיבי, אני אציין רק את הפרטים המשפיעים על המראה הכללי. בחזית הופיעו פנסים עם אורות דרך LED - שלוש רצועות לאורך הקצה התחתון והחיצוני; בכנפיים קדמיות רפידות פלסטיק - אם לא היה איתות עליהם זה יכול היה להיחשב סוג של הגנה על המרכב; על גבי תמיכת המעקה היוצרים לא היו עצלנים להדפיס את הלוגו "Duster"; הפנסים האחוריים הם בעלי צורה מרובעת מוזרה עם אור רוורס לבן, והצלב החרוט בו רק מדגיש את הספק באסתטיות של העיצוב. לדעתי, הגריל גם נראה מגוחך, ואם אנחנו כבר מדברים על נקודות שנויות במחלוקת אז התוספת בצבע כסף בחלק התחתון של הפגושים - היה הגיוני יותר לא לצבוע אותה אם יוצרים רושם של כובש שטח.
נוח והגיוני יותר
ישיבה במושב נהג. ובכן... הסגנון הכללי נשמר, וזה אותו סגנון פשוט, עם "מיזוג אוויר" פשוט (שלושה פתחי אוורור עגולים במרכז, שלושה כפתורי שליטה). אני זוכרת שהמיקום של חלק מהכפתורים בדגם הראשון היה מגוחך. עכשיו זה תוקן: מתג המצמד המסתובב הוזז קרוב יותר ליד ימין של נהג והוא נמצא כעת ליד בלם יד. הגיוני! בעבר, השליטה בהנעה כפולה הייתה ממוקמת בעומק חלק התחתון של הפאנל המרכזי. עכשיו יש שם מקום למפתחות וזוטות אחרות. זה נוח!
מערכת הנעה כפולה לא השתנתה: למצמד הבין-צירי יש גם מצב פעולה אוטומטי ומצב 4WD LOCK, שבו הכוח בין הצירים מחולק לשניים. אבל יותר חשוב מזה, המושב שבו תבלו הרבה זמן. הוא הפך להיות נוח ונעים - בהתייחס לרכב זול כמובן. אורך הכרית גדל, הריפוד צפוף יותר, מרווח גדול של התאמת גובה, יש גם תמיכה מותניים, שהיא גם מתכווננת - וזה בהחלט דבר שימושי עבור נהגים מודרניים עם עמוד השדרה החלש שלהם. נוח וסופר הגיוני!
ההגה - גלגלי קטן - מתכוונן כעת לא רק בגובה (על פי מפרט 40 מ"מ), אלא גם באורך (כאן הטווח הוא עד 50 מ"מ). זה נוח! לא הייתי מרוצה מהרגישות של הדוושות: הם קלות מאוד, אין משוב, מה שמקשה במקצת על אינטראקציה עם המכונית. בערך אותו סיפור עם היגוי. הגה כוח חשמלי אשר מוטבע במעיים של רכב שטח פשוט, אינו אינפורמטיבי. הגרסה הידראולית הרגילה, על כל התיישנותה לכאורה, נותנת חיבור ברור יותר לכביש ולגלגלים. אבל זה חוסך דלק, אז הכל הגיוני...
מכשירים - מחוגים גדולים וקריאות של מחשב רכב במרכז. יש רק שאלה אחת לטכומטר: מה לגבי האזור האדום? זה לא מסומן, ואת המנוע ניתן להסתובב, כי הגרסה טורבו היא דינמית וזריזה וסל“ד גבוה. מד המהירות מסומן עד 210 קמ"ש והמספרים יוצאי דופן: 10, 30, 50 קמ"ש. זה מבלבל, אם כי במכונית עם תיבה ידנית בידוד רעשים טוב אתה מסתכל רק על טכומטר. ובידוד רעשים בדאסטר החדש טוב מאוד! בידוד רעשים שודרג בהשוואה לדור הראשון. אבל בחזרה להאצה: אחרי 4,000 סל"ד הילד שלנו מדגים ריגוש ספורטיבי. לא דוחף אותך לגב המושב כמובן אבל התאוצה משמחת. אחרי הכל, תחושות ההאצה מושפעות גם על ידי צורה של המכונית עצמה: עם גובה ומתלים רכים למדי, דאסטר מדגים תאוצה חדה יותר מאשר איזו סדאן נמוכה עם אותה דינמיקה.
הממדים
אגב, הבעלים של דאסטר הישן התלוננו כי לברך של הרגל השמאלית היה צפוף. למכונית החדשה אין את הבעיה. עבור הרגל יש עתודה כפולה (אם אני, הבחורה, מודדת). אבל באשר למרחב באורך, כאן לאנשים גבוהים לא כל כך כיף. התאמתי מושב לעצמי וגובהי הצנוע 178 ס"מ, גיליתי שנותר מעט מאוד מקום מאחוריי. בסיס הגלגלים של דאסטר לא גדל: הוא שווה ל-2674 מ"מ. משמעות הדבר היא כי הנוסע ידחוף את המושב הקדמי עם ברכיו. אבל ברוחב ובגובה יש מספיק מקום. תא המטען גדל מעט, אם כי דאסטר הישן הוא היה די טוב. כעת נפחו 428 ליטר בגרסאות עם הנעה כפולה (475 בהנעה קדמית), עם מושבים מקופלים - 1623 ליטר.
מחוץ לעיר המכונית מרגישה טוב מאוד. על הכביש המהיר, המכונית מתנהגת טוב, אפילו המנוע מסתובב רק ב- 2500 סל"ד במהירות של 120 קמ"ש. טוב שהגיר בעל שישה הילוכים עם הילוכים ארוכים. יש לכך השפעה חיובית על תדירות העברת הילוכים ועל צריכת הדלק, ועל אורך חיים של המנוע: הוא יכול להיות בסל"ד נמוך רוב הזמן.
בכבישים גרועים, שם איכות המתלים חשובה ולא המהירות, דאסטר מתנהג מעולה. לא אגיד ששאסי יוצא מן הכלל, אבל די טוב. הוא מותאם לנוחות, אך ללא רכות מיותרת. קפיצים ובולמי זעזועים סופגים גבשושיות קטנות היטב, אגב לא פחות תפקיד כאן לגודל האופטימלי של הגלגלים. במכונית הנבדקת הותקנו גלגלים בקוטר של 17 אינץ', צמיגים - 215/60. סוג כזה של צמיג אינו ספורטיבי אבל גם לא של רכב שטח. בקיצור, מה שצריך.
אם לשפוט לפי הסטטיסטיקה, המכונית די מוערכת. בשנת 2017 נמכרו בישראל 1751 מכוניות של הדגם, בשנת 2018 - 1911 מכוניות, בשנת 2019 - 1701. "זה מגיע לך, חבר" - אני אומרת שלום לדאסטר. ההיכרות הייתה נעימה באופן בלתי צפוי.
