מרכיב חובה לחיים המתוקים
לינקולן קונטיננטל זהו רכב אמריקאי גדול וקלאסי במרכב סדאן המיועד לתנועה נוחה ולהפגנת המעמד החברתי של בעליו. הדגם היוקרתי יוצר על-ידי חברת לינקולן (מותג-הבת של פורד) בתקופות שונות בין השנים 1939 – 2002 והוקם לתחייה ב-2016. זהו רכב עם סגנון ייחודי משלו, עם שפע אופציות ועם מפרט אבזור עשיר.
רכב עם היסטוריה
לינקולן קונטיננטל זהו לא סתם רכב, הוא מהווה חלק מההיסטוריה של ארה"ב, הוא שומש להובלה של נשיאי ארה"ב עצמם וגם של שירות הביטחון החשאי שלהם. לינקולן Continental Х-100 זה אותו הרכב שבו נרצח הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי. אבל המקרה הזה לא הרתיע את נשיאי ארה"ב אחרים, שהיו מפורסמים לא פחות מ-JFK. לדוגמה, רולנד רייגן גם העדיף את הקונטיננטל לפגישות עם הציבור.
קונטיננטל זה לא סתם רכב של נשיאים אמריקאים משנות ה-70-60, אלא גם הרכב המועדף של האליטה האמריקאית (ולא רק) באותה תקופה. פרנק סינטרה, אלביס פרסלי, אליזבת טיילור ורבים אחרים אהבו לפעמים להשתרע על המושב האחורי הגדול של קונטיננטל, להדליק סיגר קובני, עם כוס וויסקי ביד השנייה, ולחשוב עד כמה החיים הם קשים, מורכבים ומלאי יגון וסבל ועוד.
הרקע
לינקולן קונטיננטל נוצר מהרעיון של אדסל פורד, נשיא Ford Motor מ-1919 עד 1943, שהציב בפני מעצב החברה יוג'ין גרגורי מטרה לעצב עבורו מכונית בלעדית לקראת החופשה במרץ של 1938. גרגורי ביסס את עיצובו על לינקולן-זפיר שנת 1936 שעוצב בקפידה רבה.
שרים, בעלי הון, בעלי מפעלים, עיתונים, ספינות וחברים אחרים של פורד העריכו מאוד את העיצוב האינדיבידיואלי והזמינו אלף יחידות. ואז הכל התחיל להסתחרר. הרכב נקרא קונטיננטל מפני שסגנון העיצוב היה נראה מאוד אירופאי למפתחים, קונטיננטלי (כלומר יבשתי).
קונטיננטל דגם שנות 1939 – 1948 הוכר כ"הקלאסיקה הבלתי מעורערת" על ידי מועדון הרכבים הקלאסיים באמריקה – תואר שקיבלו רק רכבים מעטים.
המכונית הסדרתית דור ראשון יוצרה בין השנים 1940 – 1948 והתבססה על אותו לינקולן-זפיר. בשנת 1942 קונטיננטל החל לאט-לאט להפוך ל"ריבוע", בזכות הקווים שהפכו להחדים יותר ויותר. התהליך הזה הגיע לשיאו בדור החמישי. לאחר מלחמת העולם השנייה החלו לייצר את הרכב על בסיס הפלטפורמה H1, הוא איבד את הסטטוס שלו בתור כרכרה יוקרתית אקסקלוסיבית והורד מהייצור. קונטיננטל דגם שנות 1939 – 1948 הוכר כ"קלאסיקה בלתי מעורערת" על ידי מועדון הרכבים הקלאסיים של אמריקה – תואר שקיבלו רק רכבים מעטים.
בשנת 1956 קונטיננטל קם לתחייה בגרסת הדור השני תחת השם "Mark II". במקביל, הוא נותר מותג נפרד שיוצר על-ידי חברת Continental Division שהוקמה במיוחד לשם המטרה בשנת 1952. אך ייצור הדגם הסדרתי לא היה משתלם, לכן קם הצורך להשיק את קונטיננטל מחדש.
דור שלישי
יוצר בין השנים 1959 – 1960. ספירת הדורות של קונטיננטל שכולנו מכירים כיום למעשה מתחילה מהדור השלישי. חברת פורד החליטה לקרוא תיגר על קרייזלר ו-GM שהציעו רכבי יוקרה גדולים ועוצמתיים. העיצוב החיצוני של קונטיננטל מאותה תקופה הוא ממתק לעיניים למי שאוהב אסתטיקת דיזלפאנק ומעריצי רטרו-פוטוריזם. הם נראו כאילו מכונית רגילה משנות ה-30 של המאה ה-20 הגיעה לכדי גבול הארוך, הרוחב, האווירוקינמיקה, היוקרה והעוצמה.
הדגם הראשון של גרסת הדור השלישי היה Mark II ששוכלל בשנת 1957 – מכונית קופה מפוארת בלעדית, הרכב האמריקאי הסדרתי היקר ביותר של זמנו (10 אלף דולר). Mark III פותח בשנת 1958, היה זול מ-MkII ועם זאת עדיין היה מאובזר ברמה גבוהה. הוא הפך לרכב הראשון של פורד עם רדיו-FM ושימון מתלים אוטומטי.
Mark IV שהושק בשנת 1959 נבדל מקודמו רק בפרטי העיצוב. השינויים בדגם Mark V שנת 1960 היו ניכרים יותר – לראשונה הותקנה בקרת שיוט, הותקנו מתלים אחוריים מסוג קפיצי עלים במקום קפיצי סליל, בלוק הפיוזים מוקם מתחת למכסה המנוע. העדכון החיצוני נגע בפגוש ובגריל.
Mark V הדהים את כולם בגודלו ובפנסים המלוכסנים שלו, שבגללם קיבל את הכינוי "מפלצת פוזלת".
תשומת לב מיוחדת הוענקה לקונטיננטל לאחר ההצלחה של Mark II. המארק השלישי פותח על-ידי המעצב הראשי של לינקולן, ג'ון נג'אר; יורשו, דון דלרוס, עיצב את ה-Mark V, שהדהים את כולם בגודלו ובפנסים המלוכסנים שלו, שבגללם קיבל את הכינוי "מפלצת פוזלת". בנוסף לכך, הדור השלישי של קונטיננטל היו הרכבים הארוכים ביותר במרכב סדאן וקבריולט (לאותה תקופה) בתולדות תעשיית הרכב האמריקאית.
הדור השלישי של קונטיננטל חלק את הפלטפורמה עם לינקולן Capri ו-Premiere, אבל בתצורת "unibody" חדשה – מרכב ושלדה משולבים לחלוטין. דגמי Mark צוידו, בהתאם לאופנה דאז, במנוע 8 צילינדרים בהספק מ-315 עד 350 כ"ס.
דור רביעי
יוצר בין השנים 1961 – 1969. הקונטיננטל הוקטן אך המרכב שלו חזק, לכן הדגמים החדשים היו כבדים יותר. דגם שנת 1961 פותח על-ידי סגן המעצב הראשי של פורד, אלווד אנגל. בסטנדרטים מודרניים, העיצוב היה מוזר למדי – חלק אמצעי שטוח כמו קרש המקביל לקרקרע, גג בולט וקצת משופע בחלק האחורי, הפנסים שקועים בגריל בדיוק באמצע. אך לאותה תקופה, העיצוב של לינקולן היה הישג בולט שהביא לחברה מדליית ארד מהמכון לעיצוב תעשייתי (IDI) בניו יורק.
הדור הרביעי של קונטיננטל בוסס על פלטפורמה שנועדה לפורד Thunderbird שנת 1961 האגדי. הרכב צויד במנוע 8 צילינדרים בנפח 7 ליטר בהספק עד 350 כ"ס, החל משנת 1966 הופיע מנוע עוד יותר גדול המפיק עד 400 כ"ס. כן, אלו היו הזמנים של דלק זול, כיום מנועים דומים מותקנים רק במכוניות-על, אבל אז זו הייתה השגרה. ועם מנוע כזה הסתדרה תיבת 3 הילוכים אוטומטית.
העיצוב של לינקולן היה הישג בולט שהביא לחברה מדליית ארד מהמכון לעיצוב תעשייתי (IDI) בניו יורק.
הוחזרו הדלתות האחוריות הכפולות שלא הותקנו מאז 1951 בגלל הסיכון הבטיחותי. ברכב הופיע לראשונה גל הגה עם כוונון גובה וזווית. בשונה מרוב הגלים עם גובה מתכוונן, המשתמשים במפרק ננעל ישר מאחורי ההגה, לינקולן השתמשה בהידוק וואקום.
הדגם הרביעי עבר שכלולים באופן קבוע במהלך תקופת הקיום שלו. הרצינית ביותר מכולן הייתה המודרניזציה של 1964, כאשר הורחב בסיס הגלגלים, הוגדל המרווח בשורת המושבים האחורית, קו הגג המונמך הורם והופיע עיצוב הגריל השגרתי של לינקולן. בשנת 1966 לגרסת ה-4 דלתות הצטרפה גרסה דו-דלתית.
בשנת 1967 גרסאות הקבריולט של קונטיננטל הפכו להיסטוריה, כמו גיבור בדרמה הוליוודית הנוסע לעבר השקיעה. שנות ה-60 השמשיות הסתיימו, האנשות העדיפה make war ולא make love, עלה הצורך במכוניות קשוחות יותר עם קווים חדים.
בשנת 1968 במבנה של קונטיננטל התערבה ממשלת ארה"ב, כתוצאה מכך שונתה צורת פנסי החניה, הופיעו חגורות בטיחות למושבי נוסעים והמושבים הקדמיים צוידו במשענות ראש. ולינקולן, באופן מסורתי, הגדילה שוב את הגריל וכתבה מעליו באותיות גדולות "Continental", כדי שאף אחד בטעות לא יבלבל את מכוניות הסדאן הכבדות ביותר של זמנן עם רכב אחר.
דור חמישי
יוצר בין השנים 1970 – 1979. קונטיננטל החמישי היה מסוגל כנראה לפצות על התסביכים של הבנאדם הכי מתוסבך בעולם, שכן הוא היה הרכב הארוך ביותר שאי-פעם יוצר על-ידי פורד, והחל משנת 1977 היה גם רכב נוסעים קל הסדרתי הגדול ביותר בעולם.
בשנת 1977 קונטיננטל הפך לרכב נוסעים קל הסדרתי הגדול ביותר בעולם.
מבחוץ קונטיננטל רכש את העיצוב שככל הנראה יוצר היום אסוציאציה עם הרכב אצל הרוב. תדמיתו של הלינקולן בגרסת הדור החמישי מוגדרת על-ידי החרטום שלו שנראה כמו צבתות של עקרב מורחקות זו מזו, אך לרבים הוא מזכיר את ספינות החלל מ"מלחמת הכוכבים". הרושם של ריכוז מרבי ואגרסיה קיצונית מתחזק על-ידי הגריל הצר והמורם השינני.
הדור החמישי של קונטיננטל בוסס על פלטפורמת Mercury Marquis שהוארכה ל-3,2 מ'. הוצעו גרסאות במרכב סדאן 4 או 2 דלתות עם גג קשיח. המנוע בהספק 400 כ"ס הותקן כברירת מחדל, תיבת 3 הילוכים האוטומטית הועברה מהדור הקודם. כנהוג, גם הדור החמישי עבר שכלולים קבועים. הרציניים ביותר מהם התחרשו בשנת 1975 – קו הגג שונה, מנוע V8 האדיר צויד בממירים קטליטיים, השתנו לוח המחוונים ומספר אלמנטים במרכב על מנת להפחית את המשקל.
בסוף שנות ה-70 משבר הדלק הוציא מהשוק "תנינים" כמו פורד LTD ו-Mercury Marquis, אך לינקולון הצליחה להרוויח הרבה כסף על הנוסטלגיה למידות גדולות ומכרה את קונטיננטל בתור מכונית הסדאן הגדולה האמריקאית באמת ה"אחרונה".
דור שישי
הדור השישי של קונטיננטל התקיים שנה אחת בלבד – ב-1980, למרות שהרכב עצמו היה מאוד פרוגרסיבי. הרכב שבוסס על פלטפורמת Ford Panther הקלה יותר החל לצרוך פחות דלק, צויד בתיבת 4 הילוכים עם אוברדרייב, הזרקת דלק אלקטרונית עם בקרת מנוע באמצעות מחשב, לוח מחוונים דיגיטלי ומחשב דרך. כתוצאה, קונטיננטל שנת 1980 הפך לאחד מהרכבים המתקדמים ביותר בעולם.
דור שביעי
יוצר בין השנים 1982 – 1987. בשל המידות ההולכות וקטנות, הוא נהיה פחות נועז, אך לא פחות זוויתי. החלק הקדמי עבר שינוי קל, "הבעת הפנים" נהייתה רכה יותר עקב "סבל" ממחסור הדלק, החלק האחורי הונמך ומשופע בסגנון של לינקולן זפיר משנות ה-30.
לינקולן קונטיננטל של הדור השביעי צויד בשני מנועים: סטנדרטי – גרסת מאייד של מנוע ה-V8 בנפח 5 ליטר המפיק 131 כ"ס. ואירוע היסטורי – הופיע המנוע הראשון ללא 8 צילינדרים מאז 1948 – 6 צילינדרים בנפח 3,7 ליטר. שני המנועים הוסרו מהייצור בשנת 1983 והוחלפו שוב ב-V8 בנפח 5 ליטר עם הזרקה ישירה ותיבת 4 הילוכים אוטומטית עם אוברדרייב. יותר מכך, ב-1984 נהייתה זמינה האפשרות להתקין בקונטיננטל מנוע טורבו דיזל 6 צילינדרים טורי בנפח 2,4 ליטר המפיק 114 כ"ס מתוצרת BMW.
דור שמיני
יוצר בין השנים 1988 – 1994, אך הפיתוח שלו החל עוד ב-1981, כלומר, התמשך שבעה שנים. קונטיננטל השמיני חולק פלטפורמה עם Ford Taurus ו-Mercury Sable. הלינקולן קצת התארך בהשוואה לדור הקודם והפך פעם נוספת לרכב הגדול ביותר, אך רק בקטגורית הנעה קדמית.
עידן המנועים הגדולים מדי לא חזר. לבסיסי הפך מנוע 6 צילינדרים 3,8 ליטר בהספק 140 כ"ס. בשנת 1990 ההספק הוגבר ל-160 כ"ס. הרכב צויד בתיבת 4 הילוכים אוטומטית עם אוברדרייב.
קונטיננטל איבד בהדרגה את תכונותיו האגרסיביות, החדות והזוויתיות, ובמקום רכש מראה רך, אווירודינמי, ידידותי ולמען האמת, – עיצוה משעמם של סכין גילוח חשמלי.
בדור השמיני קונטיננטל איבד בהדרגה את תכונותיו האגרסיביות, החדות והזוויתיות, ובמקום רכש מראה רך, אווירודינמי, ידידותי ולמען האמת, – עיצוב משעמם של סכין גילוח חשמלי. במובן מסוים, קונטיננטל נהיה ההיפך של עצמו מבחינת העיצוב, מעין"אנטי-קונטיננטל".
סוף שנות ה-80 ושנות ה-90 הייתה תקופה של שינויים טכנולוגיים סוערים בכל העולם באופן כללי ובתעשיית רכב במפרט. הרכבים קיבלו אופציות ופונקציות שהפכו לשגרה בימינו. בקונטיננטל התקינו כריות אוויר כפולות בתור אבזור בסיסי, מושבים חשמליים מתכווננים, מראות עם חימום, כניסה ללא מפתח ועוד.
דור תשיעי
יוצר בין השנים 1995 – 2002. קונטיננטל התשיעי שמר על העיצוב הרך אבל קווי המתאר של המרכב נהיו מדויקים וספורטיביים יותר. שוב חזר מנוע 8 צילינדרים בהספק רציני – Modular/InTech בנפח 4,6 ליטר המפיק 260 כ"ס. בשנת 1999 הספק המנוע הוגבר ל-275 כ"ס. בתהחלה קונטיננטל צויד במתלי אוויר בכל הגלגלים, ב-1997 הופיעו מתלי קפיצי סליל בסרן הקדמי.
עבור הדור התשיעי של קונטיננטל פותחו גרסאות רבות של גימור פנימי וחיצוני יוקרתי. הופיעו אופציות המשפרות את רכות הנסיעה, על ההגה הותקנו כפתורים לשליטה במערכת השמע ובבקרת האקלים, מראות צד אוטומטיות ליום ולילה, מנגנון היגוי עם זיכרון הגדרות לשני נהגים, התרעה על לחץ נמוך בצמיגים.
לינקולן פיתחה את הדור העשירי של קונטיננטל בתור האחרון והחליטה להיסר אותו כמתחרה לדגמי LS V8 ו-Town Car המוצלחים. ובמשך 14 שנים היה נדמה שהרכב האייקוני נעלם לנצח…
דור עשירי
יוצר בין השנים 2016 – 2020. כמו סופרמן שקם מהמתים במי שפיר בספינה קריפטונית ליד קוביית האם, קונטיננטל קם לתחייה בתדמית חדשה לאחר היעדרות של 14 שנים. לינקולן קונטיננטל החדש הוא דגם סדאן גדול: אורך 5,1 מ', רוחב 1,9 מ', בסיס גלגלים 4,5 מ'. נפח תא המטען המרבי הוא 5,1 קוב, המשקל העצמי מתקרב ל-2 טון. זהו הסדאן הארוך ביותר לש לינקולן מאז 1979 (פרט לדגם L Town Cars עם בסיס גלגלים מוארך).
כברירת מחדל מותקן מנוע טורבו 6 צילינדרים 3,7 ליטר בהספק 305 כ"ס. קיימים גם מנועים יותר עוצמתיים – V6 בנפח 2,7 ליטר בהספק 335 כ"ס וטווין-טורבו V6 בנפח 3 ליטר המפיק 400 כ"ס. תיבת ההילוכים הסטנדרטית – 6 הילוכים אוטומטית עם פקדי העברה על ההגה.
הייצור של לינקולן קונטיננטל הסתיים רשמית – בפעם השלישית בהיסטוריה – ובינתיים ללא תוכניות להחזיר את הדגם. אבל אנחנו כבר יודעים איך זה קורה…
רמת הגימור הבסיסית של לינקולן קונטיננטל האחרון כוללת התנעה מרחוק, בקרת אקלים מפוצלת אוטומטית, מערכת שמע בת 10 רמקולים, רדיו לווין, שתי יציאות USB, מצלמה, מלמה אחורית, Android Auto ו-Apple CarPlay. אופציות בטיחות סטנדרטיות: חבילת כריות אוויר ווילונות בטיחות, מצלמה אחורית, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מערכת MyKey המאפשרת להגדיר הגבלה לעוצמת השמע ולמהירות של הרכב.
הייצור של לינקולן קונטיננטל הסתיים רשמית – בפעם השלישית בהיסטוריה – ובינתיים ללא תוכניות להחזיר את הדגם. אבל אנחנו כבר יודעים איך זה קורה…
