מותגי רכב ייחודיים שניתן לזהות על-פי פרט אחד בלבד
המגמה של השנים האחרונות - להתאים את הכל לפורמט אחד. למרות שכמעט כל מותג שמכבד את עצמו מנסה למצוא את התדמית הייחודית משלו, בתקופתנו הפך למקובל לדון על עניין הדמיון בין הרכבים המודרניים. רבים מוכנים להאשים את המעצבים בהעתקה ובטשטוש התדמיות של דגמים חדשים. אבל לא הכל כל-כך נורא. ישנם מותגי רכב שניתן לזהות לפי פרט אופייני אחד בלבד. ההחלטות העיצוביות וההנדסיות הייחודיות הועברו בקפדנות מעשור לעשור. בואו נגלה מי נבדל במה ולמה.
בעולם קיימים יותר מ-50 מותגי רכב גדולים, לכל אחד מהם תכונות וסימני היכר משלהם והחלטות עיצוב אופייניות גם מבחוץ וגם בתא הנוסעים.
סיטרואן: הגה חד-חישורי
הצרפתים הידועים בקביעת טרנדים בעולם האופנה, הותירו את חותמם גם בעולם עיצוב הרכב. החברה של אנדרה סיטרואן פרצה לתעשייה בשנת 1919 וכבר מההתחלה בחרה להתמקד בסגנון פרובוקטיבי ומתקדם. מעריצי המותג זוכרים היטב את Traction Avant משנת 1934 הפורץ דרך מכל הבחינות, את 2CV האייקוני שיוצר בין השנים 1948 – 1990 ואת סיטרואן DS שכונתה "האלה" – אחת המכוניות היפות ביותר במאה ה-20, שיוצרה בין השנים 1955 – 1975.
דווקא מ"האלה" החלה ההיסטוריה של גלגלי ההגה חד-החישוריים של סיטרואן: נחשב שעל הרעיון הנועז שהפך לכרטיס הביקור של המותג אחראי המעצב הראשי של המותג דאז, פלמיניו ברטוני (לא להתבלבל עם ג'וזפה ברטונה, הבעלים של סדנת העיצוב הקרויה על שמו).
אבל כבר במחצית הראשונה של שנות ה-90 הצרפתים נאלצו לחזור לתצורת ההגה השגרתית מטעמי הבטיחות, על מנת שיוכלו להתקין כרית אוויר במרכז ההגה. באופן אירוני, המכונית הראשונה עם הגה רגיל הייתה סיטרואן XM – הממשיכה האידיאולוגית של "האלה".
עם זאת, המסורת ממשיכה עד היום. במאה ה-21 סיטרואן השיקה מספר רכבים באותה התקופה עם תצורת הגה מקורית, שנבדלה ברכזת סטטית. הגה כזה, לדוגמה, הותקן בסיטרואן C5 דור שני במרכב סדאן וסיטרואן C4 דור ראשון במרכב האצ'בק.
מרצדס-בנץ: ידית לחיצה בודדת מתחת להגה
החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום, על פעולת האיתותים והמגבים אחראית ידית לחיצה הממוקמת מתחת להגה בצד השמאלי, ומימין נמצא בורר ההילוכים של התיבה האוטומטית. כל בעלים של מרצדס יגיד לכם: הבורר על ההגה נוח פי מאה! וכל החששות לגבי הדלקת האיתותים במקום להחליף הילוך ולהיפך הם חסרי בסיס.
אבל מי אחונו שנשפוט עד כמה נוחה החלטה זו. בנוסף למרצדס, במנוף כזה השתמשו מהנדסי אינפיניטי. למצוא אותו ניתן בדגם ההאצ'בק אינפיניטי Q30 ובקרוסאובר QX30 שנוצרו בהשראת הקרוסאובר מרצדס GLA.
מיני: לוח מחוונים במרכז
בשנת 1959 יצא לאור פרי מוחו של אלק איסיגוניס – המיני הראשונה שיצאה מקורית ולא שגרתית מההתחלה, ולא רק מבחוץ ,אלא גם מבפנים: לוח המחוונים העגול הוצב במרכז.
המיני שעוצבה בגאונות צברה נצחונות רועשים בראלי, לקחה את מדלית הכסף בתחרות "מכונית המאה" (המקום הראשון הלך לפורד T, במקום השלישי – סיטרואן DS) והייתה מכונית מאריכת ימים: הייצור של דגמי מיני הקלאסיים הופסק רק בשנת 2000.
בהתחשב בכל ההישגים של מיני האגדית, לא מפתיע שהמעצבים מב.מ.וו, שעבדו על תחיית המכונית הבריטית האייקונית שהתקיימה בשנת 2001, התייחסו בזהירות לכל פרט ופרט והשאירו את ה"צלחת" של מד המהירות, שגדלה ב-200 מ"מ, במקומה הראוי – במרכז הפאנל הקדמי.
ולמרות שבדגמים המודרניים של מיני המחוונים יושבים מול עיני הנהג לשם נוחות, החברה עדיין מכבדת את המסורות: על התצורה הקודמת מזכירה הארכיטקטורה האופיינית של הפאנל עם מסך המגע של המולטימדיה המשולב בתוכו.
פורשה: מנעול הצתה משמאל להגה
המיקום משמאל להגה ההיסטורי של מנעול ההצתה של פורשה קשור ישירות למרתון "24 השעות של לה מאן", הנבדל מתחרויות אחרות בהליך ההתחלה הספציפי שלו. רכבים ונהגים התייצבו זה מול זה בהתאם לתוצאות הקווליפיקציה; לאחר ההנפה של דגל צרפת, הנהגים היו צריכים לרוץ אל הרכב שלהם, להתניע אותו ולצאת לקרב כמה שיותר מהר. וכדי להאיץ את התהליך הזה מהנדסי פורשה הציבו את מנעול ההצתה משמאל לגלגל ההגה.
בתחילת שנות ה-70 מארגני לה אמן שינו את התקנות ועברו לתהליך מסורתי יותר. עם זאת, מנעול ההצתה של רכבי פורשה, בין אם מדובר במכונית ההיפר המטורפת 918 ספיידר או בקרוסאובר המשפחתי פורשה קאיין, נשאר משמאל להגה.
אותה החלטה יושמה גם ברכבים של בנטלי. החברה מסבירה זאת כשמירה על המסורות. אתם אולי זוכרים שגם בנטלי בזמנה זכתה להצלחה במירוץ 24 השעות של לה מאן – ככל הנראה, שתי היצרניות משתמשות במיקום יוצא הדופן של מנעול ההצתה כתזכורת על התהילה הספורטיבית שלהן.
אולם אלו שהשתתפו או צפו במירוצים בשנות ה-50-60 טוענים כי הנהגים לא נדרשו להכניס הילוך ברגע ההתחלה. בפרט, היסטוריון הרכב לי רסקין, שכתב כמה ספרים על מכוניות פורשה, מספר שהנהגים פשוט השאירו את המכונית בהילוך – ובעיקרון, לא היה משנה עם איזו יד לסובב את המפתח.
למעשה, הסיבות למיקום הלא סטנדרטי של מנעול ההצתה הן הרבה יותר רגילות. ראשית, בעת התנעת מנוע הקרבורטור (היו הרוב המוחלט עד שנות ה-70) היד הימנית החופשית אפשרה "לשחק" עם הידית השולטת על המצערת של הקרבורטור, שאילצה את הקרבורטור להכין תערובת סמיכה יותר. שנית, קל יותר להתניע את המנוע משמאל מבלי להתיישב ברכב: נהגים רבים תיקנו אז את הרכבים שלהם בעצמם, לכן מיקום כזה היה נוח יותר.
עוד כמה מאפיינים מפתיעים
- חימום המראות מופעל תמיד ברוב רכבי ב.מ.וו כל עוד המנוע פועל.
- בדגמים המסוימים של סקודה יש מקום למטריה, לדוגמה, בקצה הדלת, ולעתים קרובות המטריה נכללת במפרט האבזור הסטנדרטי.
- רק ברכבים מתאגיד VAG החלק הפנימי של מראות הצד צבוע בגוון המרכב ולא בשחור והמראה הפנימית צבועה בגוון בהיר, כמו התקרה.
- ברכבים מאת SAAB מנעול ההצתה נמצא על הטונל המרכזי.
- ברכבי וולוו יש אופציה להתקין כיסא בטיחות מובנה במושב האחורי.
- למכוניות העל הנועזות מבית Spyker ההולנדית יש ידית הילוכים חשופה.
