הרכבים האגדיים של נוצ'ו ברטונה
יש אופנה ויש סטייל. יש עיצוב ויש אמנות גבוהה. יש מכוניות מן השורה, ויש רכבים שפותחו ועוצבו על-ידי נוצ'ו ברטונה. סדנת המרכבים Bertone קבעה את סגנון הרכב האיטלקי (ולא רק) במאה ה-20. הרכבים של פיאט, אלפא רומיאו, אסטון מרטין, למבורגיני, לנצ'יה, מזראטי, פרארי, MG, ב.מ.וו, יגואר, פורד ואפילו וולוו, שעברו דרך ברטונה, הפכו לשם נרדף לטעם מושלם בכל רחבי העולם. וכל אחד מהם שעבר דרך ידיו של המאסטר נותרו לנצח בליבנו. בעת יצירת הדגמים, המעצבים של ברטונה ערכו באופן נועז את הארכיטקטורה של הרכב ושיכללו את הקווים והצורות. לכן לא רק מומחים בתחום הרכב ידעו להעריך את היצירות שלהם כמו שצריך, אלא כל מי שמבין ביופי אמיתי. כמה מהיצירות של ברטונה הוכרו כיצירות מופת אמיתיות: לדוגמה, למבורגיני מיורה לקחה חלק בפרויקט ההיסטורי של המוזיאון MoMA לאמנות המודרניות בניו-יורק. אלפא רומיאו מונטריאל מאת גנדיני (המעצב בסדנת ברטונה לשעבר) הוצגה כמכונית החלומות בתצוגת הרכב הבינלאומית במונטריאול בשנת 1967. היא כונתה "ההתגלמות של שיא היכולת האנושית בתעשיית הרכב".
לכן, כשהזדמן לי לבקר בתערוכת "100 שנים של סגנון איטלקי, המכוניות של נוצ'ו ברטונה", הכוללת מוצגים ממוזיאון הרכב הלאומי בטורינו, מוזיאון Bonfanti-Vimar ואוספים פרטיים אחרים, לא סתם הלכתי לשם, אלא טסתי, בציפייה לנס! אבל, כרגיל, שום נס לא קרה – היו מעט מדי דגמים להצגה ועוד פחות מכך אגדות… או שאלה התופעות פוסט-הקורונה ששיבשו את כל התוכניות ופשוט לא הצליחו להביא אותם, או שמלכתחילה לא תכננו את התערוכה להיות מגוונת… אבל כך או אחרת, אם נדבר על המכוניות שהוצגו בתערוכה, שישה מהם הספיקו בשבילי כדי לחוות חוויה אמיתית. ההצלחה של נוצ'ו ברטונה טמונה בכך שהוא תמיד עבד תוך התחשבות בעתיד והתמקד לא רק במה שמבוקש היום על-ידי חברות הרכב, אלא גם בסגנון שעלול להיות מבוקש בעתיד. בין היתר, הוא הקים בית ספר לעיצוב משלו, מעצבים מוכשרים רבים שצברו בהמשך פופולריות בכל העולם, למדו בבית הספר של ברטונה.
מיהו נוצ'ו ברטונה
סדנת הרכב הקטנה Carrozzeria Bertone נוסדה על-ידי האיטלקי ג'ובאני ברטונה לפני יותר ממאה שנה, ב-1912. בנו ג'וזפה "נוצ'ו" ברטונה לקח את ההגה בעסק של אביו מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בגיל 19. כאשר נוצ'ו עמד בראש העסק המשפחתי הקטן, התברר הדבר הבא: העתיד שייך למכוניות. הוא השקיע כל מה שרק יכל בציוד חדש. כבר בשנת 1921 החברה הוציאה את מרכב הרכב הראשון.
מי עבד עם (או אצל) ברטונה
שיסלחו לי אלה שלא ציינתי את שמם…
מרצ'לו גנדיני הוא ראש החטיבה לסטייל ולאבות הטיפוס בברטונה, בעל דמיון פרובוקטיבי ונועז, היוצר של למבורגיני מיורה שנת 1966, אלפא רומיאו מונטריאל, למבורגיני אספדה, רכב הקונספט העתידני לנצ'יה סטרטוס ולמבורגיני קונטאש שנת 1971 האגדי.
ג'ורג'טו ג'וג'ארו הוא מעצב מפורסם ואגדי, שהיה אחראי על העיצוב של אלפא רומיאו 2000 ספרינט שנת 1960 ואב הטיפוס של מכונית הקופה שברולט Corvair Testudo שנת 1962. הוא יצר את הקונספט Canguro בשנת 1964 על בסיס אלפא רומיאו ג'וליה TZ עם שלדת הצינורות ואת פיאט 850 ספיידר הקטן שהוצג בתצוגת הרכב בז'נבה בשנת 1965. הפך לראש מרכז העיצוב והפרויקטים של חברת Ghia.
מריו ריבלי די בומונט יצר מאות מרכבים חדשניים, המציא את המרכב מסוג קופסה אחת, פיתח את פיאט 1500 ודגמים רבים נוספים, בין היתר את הלימוזינה הנשיאותית של שארל דה גול. הפך למהנדס הראשי של הסטודיו לעיצוב בתאגיד GM לעתיד.
פרנקו סקגליונה הקדים מבחינות רבות את הטרנדים העולמיים לעיצוב, לקח חלק בפיתוח של Giulietta Sprint ובין היתר פיתח יצירת מופת אמיתית – אלפא רומיאו 33 סטרדלה שנת 1967.
מארק דשאן הוביל פרויקטים כמו למבורגיני Athon, מאזדה MX-81, אלפא רומיאו Delfino, שברולט Ramarro, סיטרואן Zabrus, למבורגיני Genesis, שברולט Corvette Nivola ולוטוס Emotion.
מכוניות אגדיות
- Alfa Romeo Giulietta Sprint במרכב קופה משנת 1954
הדגם ההמוני הראשון של אלפא רומיאו, שנוצר על-ידי פרנקו סקגליונה, הוא דוגמה מרכזית לסגנון של Bertone. הדגם הזה הוא שקבע את קוד העיצוב של מכוניות קופה בתקופת הרנסנס הכלכלי באיטליה. ממנו התחיל הייצור של ה"ברלינטה" – כך האיטלקים קוראים למרכב הקופה. סדנת ברטונה בנתה מרכבים ולאחר מכן שלחה אותם למילאנו, למפעל אלפא רומיאו. אבל ההתעניינות בדגם הקופה הייתה כל כך גדולה, שנוצ'ו ברטונה החליט להעביר את הייצור למפעלים חדשים ליד טורינו, שם בוצע כבר תהליך הייצור המלא של ג'וליטה. בסך הכל בין השנים 1954 – 1965 יוצרו 176,134 מכוניות, 24,084 מהן Giulietta Sprint במרכב קופה ו-3,058 מהם Giulietta Sprint Veloce במרכב קופה.
- Mascherone
דגם של ג'ולייטה הבנוי מעץ. הוא עוזר להבין איך נוצר העיצוב של מכונית הקופה ואיך הוא התגלם במתכת. נוצ'ו ברטונה מסר באופן אישי את המוצג הזה למוזיאון הרכב הלאומי בטורינו. חשוב להדגיש שזה לא פשוט דגם, אלא "קליברו", כלי שנועד לבקרה על הדיוק של הייצור של לוח המרכב.
- קופה למבורגיני Espada שנת 1970
בתרגום מספרדית, פירוש המילה Espada הוא פגיון, אותו אחד שבעזרתה לוחם השוורים דוקר את השור. פרוצ'יו למבורגיני קרא למכוניות שלו על שמם של שוורים, או לפחות על שם אלמנטים אחרים במלחמת השוורים הספרדית. אספדה, שנוצר על-ידי מרצ'לו גנדיני בשנת 1968, שימשה כמורה-דרך לרעיון של רכב במרכב קופה עם 4 דלתות, שהיה חדש לתקופה. מרכב מסוג זה סיפק לנוסעים רמה מרבית של נוחות. באופן כללי, הברית של ברטונה ולמבורגיני התבררה כפוריה במיוחד. המכוניות שהופיעו כתוצאה משיתוף הפעולה בין החברות הפכו לאגדות בתחומי העיצוב וההנדסה.
במכונית הקופה הזאת גנדיני פיתח את הרעיון בנוסה בעבר על למבורגיני מיורה – מכסה מנוע שנפתח יחד עם הכנפיים. המעצב המציא אפילו מנוע מיוחד למנגנון – "קופאנגו", המורכב משני מילים: "קופאנו" (מכסה מנוע) ו"פראפנגו" (כנף). הדגם צויד במנוע V12 בנפח 4 ליטר שהפיק 350 כ"ס. כתוצאה, למבורגיני אסטדה הפכה לאחת מהמכוניות המהירות ביותר לזמנה עם מוניטין של "סלון על הגלגלים". בתא הנוסעים הייתה אפילו טלוויזיה! בין השנים 1968 – 1078 יוצרו 1,217 עותקים של אספדה, שהפכו בפועל ל"מפרנסים" של המותג והיו אחראים על הרווחה הכלכלית שלו.
- קופה Alfa Romeo Montreal שנת 1971
קופה Alfa Romeo Montreal משנת 1971. אותה מכונית החלומות שהוצגה לראשונה בתערוכה הבינלאומית במונטיראול בשנת 1967. במכונית הותקנו יחידות כוח ומכלולים מג'וליה ספרינט GT וג'יוליה iT. המעצב: מרצ'לו גנדיני. המאפיין הייחודי: חריצים החותכים באופן ריתמי את קורת המרכב המרכזית. המכונית הזו כונתה "ההתגלמות של שיא היכולת האנושית בתעשיית הרכב".
- קופה Iso Rivolta Lele משנת 1969
מכונית נוספת בצורת מרכב קופה מקטגורית "גראן טוריסמו" שהוצגה לראשונה בתצוגת הרכב של ניו-יורק בשנת 1969. בפני גנדיני הוצבה משימה קשה: לשקף במכונית את האופי הנשי… הרי המכונית תוכננה בתור מתנה לחג המולד לרחל (ללה), אשתו של בעל החברה פייר ריבולטה. כמה מרגש! לא ידוע באיזו מידה העיצוב הפרדוקסלי שיקף את אופיה של ללה ריבולטה, אבל הוא יצא נהדר, במיוחד ההבלטות בדפנות המרכב המעתיקות את קו הזיגוג… ככל הנראה, היא הייתה אישה מיוחדת במינה.
- וולוו מאת ברטונה. גם במרכב קופה
כמו כן, בתערוכה היו כמה דגמים של וולוו. החברה השוודית עירבה באופן מסורתי סדנאות רכב איטלקיות ליצירת גרסאות במרכב קופה. חברת ברטונה גם סיפקה שירותי ייעוץ בעת הפיתוח של הדגמים הסדרתיים וגם שכללה בעצמה מכוניות מסוג קופה ולימוזינה עם בסיס גלגלים ארוך.
קופה וולוו 780 ברטונה משנת 1989 הוא, ככל הנראה, הדגם המפואר ביותר בהיסטוריה של המותג השוודי. חברת וולוו עצמה העדיפה לקרוא לו "סדאן תיירים דו-דלתי". תא הנוסעים קיבל חומרי גימור מהרמה הגבוהה ביותר: לוחות סנדוויץ' דקורטיביים מ-11 שכבות של פורניר אשור ושכבה חיצונית מבוקיצה מובחרת, לא פחות מ-20 מ"ר של עור משובח בשני גוונים. בסך הכל, בין השנים 1985 – 1,990 יוצרו 8,518 עותקים.
מכונית קופה נוספת – וולוו 262 C משנת 1977. לוולוו לא היו אמצעי ייצור בשביל מכוניות במרכב קופה, לכן משוודיה הגיעו לטורינו דגמים לא גמורים, המהנדסים מאיטליה קיצרו בעצמם את המרכב, התקינו גג, דלתות ושלדת שמשה חדשים. עד קיץ של 1980 הורכבו 6,622 מכוניות כאלו.
- קטנוע Innochente Lambretta Lui משנת 1968
ולמען הגיוון, הציגו בפנינו את הקטנוע החמוד. העיצוב פותח על-ידי גנדיני בשנת 1968. הוא האמין שכך צריך להיראות כלי תחבורה לצעירים בעידן החדש. בתערוכה הוצג הקטנוע האישי של בתו של נוצ'ו ברטונה.
- מכונית הקונספט Bertone Nuccio משנת 2012
את התערוכה סוגרת מכונית הקונספט Nuccio שנוצרה לרגל 100 שנה לסדנת Bertone והוצגה בתצוגת הרכב בז'נבה בשנת 2012. Bertone Nuccio נבנה על בסיס המכלולים של מכונית העל פרארי F430 עם מנוע V8 מרכזי בנפח 4,3 ליטר המפיק 490 כ"ס. הקווים שלו מהדהדים את אב הטיפוס המפורסם Lancia Stratoc O, שהומצא על-ידי מרצ'לו גנדיני בשנת 1970. הרכב העתידני מאת המעצב מארק רובינסון המשיך את כל ההיסטוריה של סדנת המרכבים, אך יחד עם זאת, על פי המסורת, הוא מכוון לעתיד, כפי שהוריש ברטונה הגדול. למרבה הצער, ברטונה עצמו לא זכה לראות את יציאתו של הדגם לאוויר, הוא נפטר בשנת 1997.
מה הצורך בכל זה?
לבקר בתערוכה כזאת זה לא רק ליהנות מצורות מעודנות, להתלהב מהיופי ולצלם תמונות לאינסטגרם. מכוניות כאלה הן עדות להישגים גבוהים, חיפוש יצירתי בלתי פוסק וקדמה. מכוניות הקונספט של ברטונה ששימשו כאבי הטיפוס לדגמים עתידיים, הקדימו את זמנן משמעותית, עוד הרבה לפני לידתו של אילון מאסק. כמעט כל יצירה של גאון עיצוב הרכב האיטלקי ג'וזפה "נוצ'ו" ברטונה, לעניות דעתי, יותר בולטת ופונקציונלית מהסייברטראק הידוע לשמצה. ברטונה תמיד היה בחיפוש אחר צורות חדשות, ניסה ליצור משהו יוצא דופן, ובמקרים רבים חזה, אם לא קבע לחלוטין את העתיד במסגרת עיצוב הרכב. אוסף הסקיצות והתמונות של הדגמים המוקדמים מאפשר לחקור את הדרך שעבר עיצוב הרכב האיטלקי במאה ה-20.
למרבה הצער, לא יצא לנו לראות במו עינינו את יצירותיו של גנדיני, כמו למבורגיני מיורה, מכונית העל הסדרתית הראשונה בשביל כבישים רגילים, וכמובן, למבורגיני דיאבלו, כמו גם לנצ'יה סטרטוס, למבורגיני קונטאש וכן אלפא רומיאו טיפו 33 סטרדלה מאת סקגליונה (לדעתם של רבים, נחשבת למכונית היפה ביותר בהיסטוריה של עולם הרכב). כנראה, לשם כך נצטרך לנסוע ישר למוזיאון הרכב הלאומי בטורינו.
